| |
: ספר סימן ער|
| שיל"ת ב` אויפאלו ג` לסדר והרבך מאבותיך תרס"ד לפ"ק:ברכת השנים. משוכן מעונים. לרב בשנים. וברוחו פי שונים. המופלג ושנון. מהו"ר עקיבא נ"י בלויא בבאלדווא:מכתבו קבלתי בעתו אבל לא הרשני עתי ועטי להשיב עד היום והגיע נפשו לשאול את דעתי אם יש לאחד חזקה לתקוע שופר בביהכ"נ ביום א` דר"ה ולאיש אחר יש חזקה לתקוע ביום ב` דר"ה ביו"ט של ר"ה שחל בשבת יום א` מי נדחה מפני מי ביום ב` של ר"ה:תשובה. בירושלמי פ"ב דחגיגה ה"ד הא ב"ה אומרים יום טבוח שלה לאחר השבת עורות של מי ופירש ק"ע עורות של עולות שמקריבין ביום טבוח למי מן המשמורות הם דאם הקריבום ביו"ט פשיטא שהם כל המשמורות בשווה כדתנן סוף סוכה ר` טבי בשם ר` יאשיה איתפלגון ר` יוחנן ורשב"ל רי"א של כל המשמורות ופירש ק"ע שהרי של כולן היו ובשביל שנדחה הקרבן לא נדחה זכותן רשב"ל אמר של אותו משמר ופירש ק"ע שזמנו בשבת זו ע"ש ולפ"ז בנ"ד לר"י הזכות לתוקע תמיד ביום א` ולרשב"ל הזכות לתוקע ביום ב` והרי אמר רבא ביבמות ל"ו הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת וכו` אבל בעלמא ר"י ור"ל הלכה כר"י וא"כ בנ"ד דלאו מהני תלת הלכה כר"י ומי שיש לו זכות לתקוע ביום א` הוא זוכה לתקוע ביום שני אם חל יום א` בשבת:ואמנם אני נבוך אולי האי כללא דרבא הוא רק בפלוגתא דר"י ור"ל בבבלי ולא בפלוגתתם בגמ` דירושלמי ועיין תוס` פסחים ל"ז ע"ב ד"ה דכ"ע ור"ן שם וע"ז ו` ועיין חגיגה ז` ורמב"ם פ"ב מחגיגה ה"ו ולח"מ שם דהך כללא אינו בכ"מ וא"כ אפשר דגם בגמ` ירושלמי ליתא להאי כללא:וגם נ"ל לחלק דהירושלמי מיירי בזמן שמקדשים עפ"י הראייה ולא ס"ל כאחרים שבר"ה ו` ע"ב דאין בין עצרת לעצרת אלא ד` ימים בלבד וא"כ אפשר שבזמן חייהם דכולהו משמורות לא חלה עצרת בשבת שיהיה יום טבוח לאחר השבת וא"כ כבר זכו כל המשמורות בקרבנות ששוחטין ברגל בשביל הרגל ולהכי אם אירע עפ"י מקרה שחל עצרת בשבת ויום טבוח לאחר שבת ס"ל לר"י שהוא של כל המשמורות ולא פקע זכותן בשביל שנדחה הקרבן אבל עכשיו שמקדשין עפ"י חשבון ועיין ברמב"ם פ"ה מקידוש החודש וא"כ מעיקרא כשנכנס התוקע לחזקתו לתקוע ביום א` אדעתא דהכי נכנס שיהיה ודאי בשנים יו"ט של ר"ה בשבת שאין תוקעין בו א"כ מעיקרא לא חזי ליה תקיעות דר"ה שנה זו ולתוקע ביום ב` קאי וכדאמרינן ב"ק ק"י ע"ב או דילמא כיון דלא חזי ליה מעיקרא [למשמרת דיהויריב] לידעיה קאי ע"ש:והרמב"ם השמיט לגמרי דין זה שבירושלמי הנ"ל וכבר עמד עליו המל"מ פ"ד מכלי מקדש הלכה ה` ותירץ בשירי קרבן דרמב"ם מפרש הא דקאמר בסמוך ואת אמר יום טבוח וכו` דקושית סתמא דש"ס פריך אר` טבי דאת הוא דאמרת בחלה לאחר השבת פליגי ר"י ור"ל בעורות דליתא דהא ר"י הוא דאמר עצרת יש לו תשלומין כל ז` ומעולם לא נדחה הקרבן וכיון דגמ` בבלי סובר דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה וכ"פ הרמב"ם תו אין מקום לפלוגתא זו ואין צורך להזכירו ע"ש וא"כ עכ"פ אי לאו האי קושיא הוי ניחא ליה דפליגי ר"י ור"ל בהאי סברא ואתיין שפיר דברינו הנ"ל:אלא דקשיא לי ע"ז התינח למ"ד בחגיגה ט` כולן תשלומין זה לזה שפיר כתב ומעולם לא נדחה הקרבן שכל יום חיוב בפ"ע עיין רש"י שם ודף ב` ואפי` לא חזי בראשון חזי בשני אבל למ"ד שם כולן תשלומין דראשון וכן פסק רמב"ם פ"ב מחגיגה הלכה ה` ומאן דלא חזי בראשון לא חזי בשני נהי דל"ד לחיגר או סומא ביום ראשון מטעם שכתבו תוס` חולין מ` ד"ה חייב לענין ראויה להתקבל בפנים דאו"ב בחוץ פטור משום מחוסר זמן אבל שבת לאו מחוסר זמן דאין זה אלא משום דאין עשה דקרבן יחיד דוחה ל"ת דשבת ע"ש וה"נ שבת לא מקרי לא חזי בראשון משום דאין זה רק מטעם דעולת ראייה אינה דוחה שבת מ"מ כיון דאחר השבת אינו חיוב בפני עצמו רק החיוב בשבת ואחר השבת הוא רק לתשלומי שבת א"כ שפיר נדחה הקרבן מזמן חיובו ועיין תוס` בשבת קל"א ד"ה ושווין:אבל לענ"ד נראה דביומא ס"ב וס"ד במפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא האחד והרי שניהן עומדין איזה מהן שירצה יקריב ר` יוסי אומר מצוה בראשון ואם היה השני מובחר ממנו יביאנו וא"כ י"ל דהך פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי הוא רק אליבא דר"י דמצוה בראשון או במובחר אבל לחכמים דאיזה מהן שירצה יקריב ה"נ ביום טבוח אחר השבת מי שירצה יקריב ול"ש האי פלוגתא כלל וא"כ הרמב"ם דפסק פ"ד מקרבן פסח כחכמים שפיר השמיט דין זה ולפי"ז בנ"ד נמי איזה שירצה הקהל יתקע ביום ב` ועיין בתשובות פמ"א ח"ב סי` קכ"ו ומ"ש שם שאם האחד צדיק יותר ותוקע יותר יפה מצוה בו כמו אם היה הב` מובחר לא משמע כן בגמ` וברמב"ם:ומ"ש פמ"א דנ"ד תליא בהך דאו"ח סי` תרמ"ב בחל יום א` דסוכות בשבת שאין אומרים מעריבים אם אומרים ביום ב` מעריבים דיום א` כמנהגינו או כמנהג פוזנא דאומרים של יום ב` ומג"א כתב דבסוכה נ"ה משמע דהשני נדחה. לבבי לא כן ידמה לפי מה שראיתי בפמ"ג סי` תרמ"ב שכתב לבד ליל א` וב` דפסח דאומרים בליל השייך לליל ב` משום בכור לספירה ע"ש מזה למדתי דבשאר יו"ט גם שניהם שייכים לשני לילות או ימים וכן הוא במערבית דסוכות בשניהם מדבר מסוכה וד` מינים וא"כ הוא גופא קשיא מ"ט קבעו פיוט זה ביום ראשון ופיוט זה ביום שני כיון דשני פיוטים שייכים לשני כמו לראשון יאמרו איזהו שירצו ואין לומר אותו פיוט שהיה טוב ויפה בעיניהם יותר קבעו בראשון דהא אמרינן במגילה כ"א ע"ב ראשון שקרא ד` משובח שני שקרא ד` משובח שלישי שקרא ד` משובח מקופות ומנורה ומעלים בקודש ע"ש וא"כ אין חשיבות מעלה בקבעוהו בראשון מבקבעוהו אמצעי או אחרון:אבל פשר דבר נראה לפענ"ד שפיוט שאנו אומרים ביום ראשון חברו בזמן מוקדם מחיבור פיוט שאנו אומרים ביום שני והי` אומרי` אותו גם במקום שנוהגים יו"ט רק יום אחד וממילא גם במקום שנוהגים בשני יו"ט של גליות היו אומרים אותו ביום א` כדי שיהיה אמירתו שווה בכל ישראל ואפשר אמרוהו גם ביום ב` ולאח"ז חיבור אחד עוד פיוט ואמרו אותו במקום שנוהגים שני ימים יו"ט ביום שני והראשון לא זז ממקומו לאמרו ביום ראשון וא"כ כשחל יום ראשון בשבת שאין אומרים מערבית נהגו לומר מערבית דראשון בשני כיון שהוא מוקדם בזמן וגם במעלה שאומרים אותו אפי` במקום דאין נוהגים יו"ט רק יום אחד וגם דקודם שנתחבר מערבית ליום שני אמרוהו גם בשני וטעם מנהג פוזנא פשוט הואיל דמערבית דראשון נדחה אידחי והשני במקומו עומדת אבל בהאי דסוכה נ"ה המעיין ברש"י שם יראה דלכל השירי מוספין יש שייכות יותר מן שיר המוסף האחרון ולכן דחו האחרון. ועוד שאל"כ ידלגו כשחל יום א` בשבת באמצע ולא ניחא להו בדילוג ועוד שידלגו בכל פעם שיר אחר לפי שיהא חל שבת ביום ב` או ג` או ד` לכן השוו מדתן לומר שירי המוספים בסדר אחד בכל השנים ולא אמרו האחרון אבל במערבית שפיר י"ל כמנהג פוזנא ודלא כמג"א וה"נ לענין תק"ש חזקת יום ראשון אידחי ומי שיש לו חזקה ביום שני יתקע:ועוד נ"ל דראשונים הקשו אמאי לא גזרינן במילה בשבת שמא יעבירנו כמו בשופר ולולב ותירצו משום דבמילה הוי ודאי שמיני לא דחי משום שמא יעבירנו אבל בשופר ולולב דאין בקיאים בקביעא דירחא הוי רק ספק מצוה דחינן ליה משום שמא יעבירנו ועיי` מג"א סי` תקפ"ח סק"ד ולפי"ז מי שיש לו חזקה לתקוע ביום א` דר"ה כל עצמו שאינו תוקע כשחל בשבת הוא משום שמא יו"ט הא` אינו יו"ט וא"כ גם בחול כשתוקעין יש ספק זה שמא אינו יו"ט ואין כאן מצוה ולית ליה חזקה במצוה כלל ואת"ל שיום הראשון הוא יו"ט אם כן השני הוא חול ול"ש חזקה לתקוע תקיעה שאינו של יו"ט אבל מי שיש לו חזקה לתקוע ביום ב` מהני חזקתו שמא היום יו"ט לכן נלפענ"ד דחזקתו של בעל יו"ט א` נדחה ומי שיש לו חזקה ביום ב` נשאר בחזקתו והוא יתקע. וכשמוע קול שופר. יכתב לחיים בספר. וחבלו יפול בנעימים. בברכת השנים. כנפשו ונפש החותם בברכה שלימה. שוב מצאתי שכבר נשאל בזה בספר פרשת מרדכי או"ח סי` כ"ג והנלענ"ד כתבתי [ועיי` בשע"ת או"ח סי` תקפ"א סק"ג עש"ה]:עמרם הק` בלוהם בק"ק הנ"ל.+ משנת העמרמי - הערות הגאון רבי מנשה הקטן שליט"א, ד"ה ואמנם: עיין נוב"י ק` א"ע סי` נ"ט שכבר כתב דבירושלמי ליתא להאי כללא, ועיין שד"ח מערכת הכללים שיש מסתפקים בזה, ובמ"ש יש ליישב שיטת הרמב"ם סופ"ב מהל` מגילה שפסק כר"ל דגם מגילה לא יבוטל והוא מירושלמי כמ"ש בהגמי"י וא"כ לכאורה ראי` דגם הרמב"ם ס"ל דבירושלמי ל"ל להאי כללא ומיהו עיין ש"ג פ"ק דגיטין בהא דפלגינן דיבורא דגם בירושלמי קיי"ל הלכה כר"י לגבי ר"ל וכן מבואר מדברי הראשונים שם נמצא דבמחלוקת שנוי` ודו"ק. ועיין תוס` שבת דף ע` ע"ב ד"ה נודע דדוקא בדברים הנוהגים בזה"ז ועיין תוס` סנהדרין מ"ז ע"א.הערה מהמו"ל הרב צבי האגער שליט"א. מש"כ דבירושלמי ליתא להאי כללא, כן מצאתי בכנה"ג או"ח סי` תמ"ח בהגב"י בשם הרשב"א בתשובותיו עיי"ש, וע"ע בהגהות הגאון המפורסם מוה"ר שלמה הכהן מווילנא זצ"ל לשו"ת נודע ביהודה או"ח קמא סי` י"ט, ובשו"ת בית שערים יו"ד סי` שי"א מר"ש פ"ו דפאה. [ד"ה ועוד: עי` בס` נוהג כצאן יוסף הל` ת"ב אות י"ב]. ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים - שו"ת יד סופר עמ` מ"ו, שו"ת ויצבר יוסף סי` נ"ח, שו"ת משנה הלכות ח"ה סי` קצ"ח, ח"י סי` קס"ז, זרע אבות על הברי"ת מטה משה עמוד קי"ט. + | |
|
Another site by e-Notations